הפוסט הזה הוא בנוגע לתפיסת עולם שלמה, תפיסת עולם החלה על כל תחומי חיינו ועולמנו- וואבי סאבי. כמו כל תפיסת עולם שמקורה הוא מהמזרח הרחוק היא הוליסטית ותופסת לגבי הכל. בפוסט הבא אסביר על הנושא וכיצד הוא מתקשר לעולם עיצוב הפנים.
וואבי סאבי (WABI SABI, ביפנית : 侘寂) הוא מושג המייצג תפיסת עולם יפנית אסתטית המקבלת את היות הדברים ברי חלוף, זמניים. האסתטיקה הזו מתוארת לעיתים כיופי טבעי, ארעי שאינו מושלם.
לתפישה שלוש תובנות:
דבר אינו ממשיך לעד- דבר אינו בא לידי סיום גמור דבר אינו מושלם
מה יפה ומה לא- לפני הרבה שנים, ביוון, כתב אפלטון שהיפה הוא נגזרת של המושלם. ומכאן הבינו שיפה זה מהודר, סימטרי, לפעמים חדש, לא מתקלקל, נצחי. הרבה מילים נרשמו על הסיווגים האלו, מה מתאים לאידיאל היופי ומה לא. נהר גדול של מחשבה מערבית, והזרם הגדול הזה משיט אותנו עד היום, במכונית החדשה, בקווים הנקיים של גורד השחקים, בעור המתוח ותווי הפנים הסימטריים של הדוגמנית הצעירה.
אידאל היופי המערבי מלא בסתירות ובפרושים שונים אבל דומה בהתכוונות הכללית. התמונה הזו יפה בעיני מתבונן מסוים בגלל שדמעת הליצן נראית כל כך אמיתית. והמקדש העתיק יפה בעיני מתבונן אחר בגלל שהוא סימטרי כל כך, נצחי.
והפרספקטיבה החד צדדית הזו בנוגע ליפה ומושלם מחלחלת לכל תחומי החיים. גם ביפן קיימים פרושים שונים באשר ליופי, אבל קיים גם זרם מחשבתי שונה, זרם שבשבילו פשטות אינה שוות ערך לסגפנות אלא לטבעיות. מקורה של האסטתיקה הזו ב זן בודהיזם, ומשם היא חלחלה לכמה דיסציפלינות.
כיצד נוצרה התפישה?
תפישה זו נוצרה מתוך טקס שתיית התה. מוּרָטָה ג’וּקוֹ, נזיר זן מנָארָה הפסיק, לפני מאות שנים, את המנהג שרווח אז להשתמש בכלים יפים (ומיובאים) לטקס. מאה שנים אחריו, סֶן-נו-רִיקיו (1522-1591) שהיה אמן טקס תה אצל הידִיוֹשי הידוע לשמצה, יצר סוג חדש של בית תה הדומה לבית איכרים: קירות בוץ מחוספסים וקורות עץ גולמי. לצד הכלים המושלמים והמלוטשים מסין הציג סֶן-נו-רִיקיו, באותה רמת חשיבות אסטטית, כלים גולמיים שנעשו על ידי בעלי מלאכה מקומיים. בתחרות הזו-‘מי יקשט את החדר בציורים מיובאים’ ‘ומי יקנה קירות מצופים עלי זהב’ – הגיעו שני המורים האלו, הסתכלו עוד פעם ויצרו משהו ישן. הם יצרו אסתטיקה חדשה: וואבי סאבי.
מקור הביטוי וואבי סאבי
המושג וואבי סאבי מורכב משתי מלים שבאות מעולמות משמעות שונים: המלה "סאבי" קשורה למושגים חומריים ואובייקטיביים ומשמעותה "צונן", "כחוש" או "קמל". המלה "וואבי" באה מעולם מושגים רוחני, סובייקטיבי, ופירושה המקורי: "האומללות בחיים בודדים בטבע, הרחק מהחברה, או מצב רגשי של רפיון ידיים, ייאוש ואומללות". ביחד שתי המלים מייצרות משמעות חדשה, כ"בסיס ליופי חדש, טהור".
מאז קיבל המושג הרבה משמעויות: ישן, טבעי, לא מושלם, מתכלה עם הזמן, גס, מחוספס וכו’.
עוד על המושג מהמחבר ליאונרד קורן שכתב את "וואבי סאבי לאמנים, מעצבים, למשוררים ולפילוסופים"
אם תשאלו יפנים מהו וואבי סאבי, רובם ינודו בראשיהם, יהססו, וימלמלו כמה דברי התנצלות על כך שקשה מאוד להסביר זאת. אף שכמעט כל יפני יטען שהוא מבין את התחושה - האמור להיות, אחרי ככלות הכול, אחד המושגים העיקריים בתרבות היפנית - מעטים בלבד מסוגלים להביע תחושה זו במילים.
אין זה מקרי. במהלך ההיסטוריה נעשה ניסיון מכוון להניא אנשים מלהבין את המושג באופן הגיוני.
כמעט מתחילת ייסודו כסגנון אסתטי ייחודי, קוּשר וואבי סאבי בעקיפין עם הזן בודהיזם. אפשר אפילו לכנות אותו במידה רבה כ"זן של דברים", כיוון שהוא ממחיש רבים מעיקריו הרוחניים-פילוסופיים המרכזיים של הזן. ראשוני היפנים שעסקו בתחום היו אומני תה, כמרים ונזירים, אשר תרגלו זן והיו חדורים בהשקפת עולמם. אחד מרעיונות היסוד החשובים בזן הוא אנטי-רציונליזם קיצוני. על-פי תורת הזן, ידע חיוני יכול לעבור מאדם לאדם רק באמצעות המחשבה, ולא באמצעות המילה הכתובה או המדוברת. "אלו שיודעים אינם אומרים; אלו שאומרים אינם יודעים". מטרת פתגם זה, במישור המעשי, היא לצמצם פרשנות מוטעית של מושגים שקל לשגות בהבנתם. כתוצאה מגישה זו, לא נוסחה הגדרה ברורה ומבארת שאפשר ללמוד ממנה.
בערות אסתטית
אחד הדברים החשובים שיש לדעת על וואבי סאבי כדי להבין את משמעו, הוא על טיפוח מיתוס אי-בהירות מכוונת מטעמים אסתטיים. מבקרים יפנים אחדים מרגישים כי חשוב שהתחום ישמור על תכונותיו המסתוריות והחמקמקות, כיוון שהעובדה שהוא בלתי-ניתן לתיאור היא חלק מייחודו. הם מאמינים כי את התורה אפשר להבין רק מבפנים - היא מטרה בפני עצמה - ושאי-אפשר יהיה לעולם להבינה עד תום. מעמדת יתרון זו, ידע חלקי או כזה שאין להגדירו, הוא פשוט עוד היבט "אי- השלמות" הטבועה בתוך וואבי סאבי ממהותו. מאחר שבהירות אידיאולוגית או שקיפות אינה היבט חיוני של הוואבי-סאבי, הסברת המושג במלואו עשויה, לצמצם אותו.
וואבי סאבי- הגדרה זמנית
וואבי סאבי הוא הפן האופייני והבולט ביותר של הדבר שנתפש על-ידינו כמייצג יופי יפני מסורתי. מקומו בפנתאון היפני של ערכים אסתטיים, שווה, פחות או יותר, למקום האידיאלים היווניים ליופי ושלמות במערב. בביטויו המלא, הוא יכול להיות דרך חיים שלמה. בביטויו המצומצם, הוא סוג מסוים של יופי.
המילה האנגלית הקרובה ביותר למושג וואבי סאבי היא, כפי הנראה, "rustic" (גס, מחוספס, לא מהוקצע). מילון וובסטר מגדיר מילה זו כדבר "פשוט, לא מהוקצע, או לא מתוחכם... [בעל] משטחים מחוספסים או לא שווים". אף שהמילה rustic מייצגת רק מימד מוגבל באסתטיקה, היא מיד עולה במוח האנשים הפוגשים לראשונה ייצוג שלו. וואבי סאבי בעל מאפיינים מסוימים הדומים לאמנות שאנו מכנים "אומנות פרימיטיבית". כלומר, אובייקטים ארציים, פשוטים, לא יומרניים ועשויים מחומרים טבעיים. אולם, שלא כמו באומנות פרימיטיבית, לא משתמשים, כמעט אף פעם, במושג וואבי סאבי באופן ייצוגי או סימבולי.
הערכים הרוחניים של וואבי סאבי
האמת צומחת מהתבוננות בטבע.
היפנים ניסו לשלוט בטבע בכל מקום כמיטב יכולתם, אבל הם לא יכלו לעשות דבר כנגד מזג האוויר - קיצים חמים ולחים, חורפים קרים ויבשים, וגשם שיורד בממוצע יום אחד מתוך שלושה ימים במשך כל השנה, חוץ מאשר בעונה הגשומה בתחילת הקיץ, או אז טובע הכול בערפל לח למשך שישה עד שמונה שבועות. הם לא יכלו לעשות דבר כנגד רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, סופות טייפון, שיטפונות, שרֵפות וגלי גאות שהציפו את אדמתם מדי פעם באופן בלתי-צפוי. היפנים לא בטחו במיוחד במזג האוויר, אבל הם למדו ממנו. שלושה לקחים שהופקו במשך יותר מאלף שנים של התמודדות עם מזג האוויר (בהשפעת המחשבה הטאואיסטת) כלולים בחוכמת המושג.
1. כל הדברים הם ארעיים
הנטייה לעבר האַיִן היא בלתי-מתפשרת ועולמית. אפילו דברים שעל-פי כל הסימנים הם חומר - קשים, אדישים, מוצקים - אינם מציגים יותר מאשר אשליית קביעות. אנחנו יכולים להיות עיוורים לכך, להשתמש בתחבולות כדי לשכוח זאת, או להעמיד פנים שאין זה נכון - אבל בסוף הכול הופך ללא-כלום. הכול מתכלה. הפלנטות והכוכבים, ואפילו דברים לא מוחשיים כמו מוניטין, מורשת משפחתית, זיכרון היסטורי, תיאוריות מדעיות, הוכחות מתמטיות, יצירות אומנות וספרות גדולות (אפילו בפורמט דיגיטלי) - כולם נידונים לבסוף לשכחה ולאי-קיום.
2. כל הדברים אינם מושלמים
כל דבר קיים אינו מושלם. כשאנו מביטים בדבר-מה מקרוב אנו מבחינים בפגמים שבו. כאשר מתבוננים בקצה החד של סכין גילוח מבעד לזכוכית מגדלת, רואים שמשטחו מגוון, בעל גומות ושבבים. כל אומן מכיר במגבלות השלמות: חוסר השלמות מכה בו. כאשר חפצים מתחילים להתקלקל ולהתקרב למצבם הבראשיתי, הם אפילו נעשים עוד פחות מושלמים, עוד פחות אחידים.
3. כל הדברים אינם שלמים
כל הדברים, כולל העולם עצמו, נמצאים במצב תמידי, אינסופי, במצב היווצרות או התכלות. לעיתים קרובות אנחנו בוחרים באופן אקראי להצביע על רגעים מסוימים, סימנים לאורך הדרך, המציינים שדבר הוא "גמור" או "שלם". אבל מהו באמת הרגע שדבר כלשהו מתממש? האם הצמח מגיע לכלל שלמות כאשר הוא פורח? כאשר הוא נושא זרעים? כאשר הזרעים מתפזרים? כאשר הכול נרקב ונהיה זבל? המושג סיום אינו קיים בוואבי-סאבי.
כוחו של וואבי סאבי בחלוקה למנות קטנות
ה"גדולה" קיימת בפרטים השוליים, אלו שהעין נוטה להתעלם מהם.
הוא מייצג בדיוק את ההפך ממופת היופי המושלם, שנתפש במערב כדבר אדיר, מרהיב ונצחי. הדבר אינו מצוי בטבע ברגעי פריחה ושפע, אלא ברגעי צמיחה או שקיעה. מהותו לא נמצא בפרחים מפוארים, בעצים נשגבים, או בנופים מרהיבים. מהותו נמצאת בזעיר ובחבוי, בזמני ובבן חלוף: דברים כה עדינים וחומקים שהם נסתרים מעינו של המתבונן הרגיל.
בדומה לרפואה הומיאופתית, כוח וואבי סאבי הוא בחלוקה למנות קטנות. ככל שהמינון יורד, ההשפעה נעשית חזקה יותר, עמוקה יותר. ככל שהדברים מתקרבים יותר לאי-קיום, כך הם נהיים לעזים ולמעוררים יותר. לפיכך, אם ברצונך להתנסות בחוויה, עליך להאט את הקצב, להיות סבלני ולהתבונן במבט בוחן מאוד מקרוב.
אפשר לחלץ את היופי מתוך הכיעור. עמדת וואבי סאבי היא דו-ערכית באשר להפרדת היופי מאי-היופי או מהכיעור. במובן אחד, היופי הוא ביכולת להשלים עם מה שנחשב מכוער. על-פי וואבי סאבי, יופי הוא מאורע פעיל שמתרחש בין אדם ובין דבר אחר. היופי עשוי לצוץ מאליו בכל רגע בנסיבות המתאימות, בהקשר המתאים או בהשקפת העולם המתאימה. היופי, אם כן, הוא מצב משתנה של תודעה, רגע יוצא דופן וכן שירה וחן.
המאמר לקוח מתוך הספר "וואבי סאבי: לאוֹמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים", מאת ליאונרד קורן. הספר יצא בהוצאת אסיה. תרגום: מרב זקס פורטל