ראש השנה של פעם

אם נולדתן בשנות ה-70 או ה- 80, חלקים ממה שאספר פה יהיו מוכרים או מרגשים. נוסטלגיה היא תמיד מרגשת ומרטיטה את ליבנו, זאת מין הסתם הסיבה לטרנד שנות ה 80 שתקף את העולם. נו, באמת דוקא שנות ה-80? העשור עם פשעי הסטייל והאופנה הגדולים ביותר.

לכל אחת מאיתנו יש את החוש שהוא הכי פעיל אצלה, בזמן שהיא מעלה זיכרונות. אצלי מדובר על חוש הריח ולאחריו חוש השמיעה. אז מהם החגים עבורי? עד היום? ריח הסכך שעל הסוכה, כילדים השתמשנו בענפי אקליפטוס ועד היום ריח אקליפטוס עבורי מעלה בזיכרונות את הסוכה שכל ילדי הבניין היו מקשטים. גויבא? גויבא היא כמו קוסברה, או שלא יכולים בלעדיה או שלא סובלים אותה. אבל הריח, או הריח: ריח הסתיו המגיע יחד עם הערב שמתחיל לרדת עלינו יותר ויותר מוקדם. לקראת ראש השנה היינו נוסעים לתל- אביב אזור אלנבי לקנות ל"ילדות" בגדים לחג (אני ואחותי, הצעירות מתוך 4, נקראנו הילדות: לא זוכרות זמנים שהיו מתייחסים אלינו בנפרד...) לאחר מכן לנווה שאנן לרכוש נעליים ואז סיבוב לשוק לוינסקי לרכוש פרות יבשים להוסיף לקומפוט החבושים שאימא שלי הכינה כל חג. מתל-אביב זכורים לי הרחובות השוקקים אנשים שממהרים עם קניות החג, אוטובוסים מעשנים בכחול ואדום של חברת 'דן'. הריח המתובל של שוק לוינסקי מתערבב עם עשן האוטובוסים בתקופה שזיהום אויר עוד לא היה ביטוי מוכר. עוד ריח שאני זוכרת בבהירות כאילו רק אתמול הרחתי אותו, הוא ריח הטבק הריחני שסבי היה נושא בקופסא, ביום כיפור כשהיה נמצא שם לאורך כל הצום ואני הנכדה הצעירה ביותר הייתי יושבת על ברכיו בכיסא שנשא את שמו בבית הכנסת הגדול, לוקחת מעט מהטבק שתמיד היה מצוי גם בין עמודי הסידור, מריחה אותו ונתקפת בהתקף התעטשויות.

אומרים שנוסטלגיה היא גם אידיאליזציה של הזיכרונות. זה נכון, בוודאי, אבל לא לילדה בת 7 שכל השנה מחכה לחגים על מנת להיפגש עם כל הדודים ובני הדודים (אני הכי צעירה בשבט המשפחתי הענף שלנו וככזאת תמיד קבלתי יחס מיוחד מכולם) אפילו רעש האזעקה ששמענו, אנחנו הילדים, שהתרוצצנו כל יום הכיפור בכבישי שכונת הילדות של אימא שלי, לא סימנה לנו משהו מפחיד. מה הבנו? אני זוכרת את הגברים קשובים למכשירי הרדיו מחכים לשמוע את הסיסמא שתקרא להם להגיע לשטחי האיסוף. מהר מאוד נשארנו רק אנחנו, הילדים והנשים. מנסים לעזור לעורף, על ידי צביעת פנסי הרכבים והדבקת נייר אוטם אור על חלונות הבתים. כשמביטים לאחור, מתברר שהנוסטלגיה הזו היא לא רק געגוע לריחות או לשנים שחלפו,היא בעיקר געגוע לתחושת הביטחון והבית שהייתה לנו אז. הרגשה שיש סביבנו עוגן יציב, מעטפת עוטפת ומוגנת, גם כשהעולם בחוץ סוער, אני חושבת שהצורך הזה שלי לתחושות האלו גרמו לי לההפך למעצבת פנים. לא הרבה יודעות שהתחלתי את לימודי במגמת האדריכלות ומהר מאודד הבנתי שאני רוצה להיות זאת שתייצר את הבפנים, את התחושות והאוירה שכל החיים רדפתי אחריהן, של החום, המעטפת, הנעימות, הניקיון, המקום המיוחד שיש לכל אחד מבני הבית. אני יכולה להמשיך פה עוד רבות על חושים יוצרים בית אבל אשמור זאת לפעם הבאה.

התחושה הזו, שבית הוא המבצר והעוגן הכי שמור שלנו, קיבלה טלטלה עמוקה בשלוש שנים האחרונת . השבר הגדול של ה-7 באוקטובר הרעיד את כולנו. הוא גרם לנו כפרט וכעם לעצור, לבחון מחדש את המסלול שלנו ולשאול שאלות עמוקות על מה שבאמת מעניק לנו יציבות, משמעות וביטחון בתוך ומחוץ לבתים שלנו. כי בסופו של דבר, בית הוא לא רק תכניות, אריחים או צבע על הקיר. בית הוא הפינה הבטוחה שבה הלב נרגע, והתשתית שבה אנחנו בוראות את הזיכרונות והריחות של המחר עבור היקרים לנו.

מתוך המקום הזה, וההבנה שבזמנים כאלה כולנו זקוקות ליותר גב, שקט ודיוק, גמלה בלבי החלטה לגבי הדרך שלי, החלטה שנמצאת אצלי במוח כבר הרבה זמן ובשבוע האחרון התגבשה לכדי החלטה מוצקה. אחרי 30 שנה של תכנון, עיצוב וניהול מאות אתרי שיפוץ, אני מרגישה שהגיע הזמן לשלב בין הניסיון שצברתי בשטח לבין האהבה הוותיקה שלי להנחיה והדרכה. החלטתי לצמצם מעט את נפח פרויקטי השיפוץ השוטפים, כדי לפנות מקום לליווי ומנטורינג של מעצבות פנים בתחילת דרכן, להעניק להן גב מקצועי, ללמד אותן לעמוד על שלהן מול השטח ולהוביל פרויקטים בביטחון מלא. המוח מתפוצץ מרעיונות ואני משתדלת לשלוט בו לעבוד מסודר... ובמקביל, מתוך אותו רצון בדיוק להעניק שליטה ושקט נפשי לכל אישה שנכנסת לתהליך שיפוץ, אגרתי את כל הידע הפרקטי שלי ויש לי כבר 2 תוכניות שרצות : "המדריך למשפצת",כלי מקיף שנועד להביא אותך לשטח ביודעין, מתוך ביטחון ושפה מקצועית, בלי להרגיש זרה או מבוהלת בתוך הבית של עצמך. מסמך מקיף של 40 עמודים מלאים בידע. ותוכנית ליווי 1:1 למעצבות, של 3 חודשים, תוכנית שנתפרת במיוחד עבורך לאחר שיחת הכרות.

כשאנחנו עומדות בפתח השנה החדשה, אני מאחלת לכולנו שהשנה הקרובה תביא איתה שקט פנימי וחיצוני, שתדעו תמיד להקיף את עצמכן בביטחון ובמה שמדויק לכן, ושנמשיך לבנות,בבתים שלנו ובינינו,מקום בטוח, מעצים ומלא אור.

שנה טובה, מברכת ומלאת ביטחון,

מרב