סיכום שנה: זאת פחות אני, אני לא מאמינה בתאריכים שמציינים התחלות וסופים.
לא מאמינה בתחילתה וסופה של שנה, לא מאמינה שימי הולדת מחוללים שינויים ( אלא אם אתה זה שנולדת או ילדת באותו יום)
אז מה כן? אני כן מאמינה שאנחנו, בני האדם, צריכים תאריכים, לוחות זמנים, שעונים, יומנים, כי כך התרגלנו וכך לימדה אותנו האבולוציה מאז שגילו כמה זמן לוקח לשמש ולירח לבצע סיבובים סביב הארץ, עצמם וחוזר חלילה.
הפסקה :
לאחר שליחת ניסיון, אח שלי שלח לי תגובה בהולה שאני קצת מבולבת עם כל הקטע הזה של השמש, ירח וכדור הארץ. זה נכון, כאחת שעדיין לא למדה להבדיל בין ימין ושמאל וכמי שלא כדי לכוון אותה ב"סעי מזרחה" אלא אם אני ממש על חוף הים או צמודה למצפן, אל תצפו ממני לזכור מי מסתובב למי ואיך -אז נפשט את זה: הירח, כדור הארץ והשמש - כל אחד מהם סובב סביב עצמו.
תוך כדי כך הירח מקיף את כדור הארץ , ושניהם יחד מקיפים את השמש.
וכל עוד אנחנו שולטים בעולם הזה (בני אדם, אני מתכוונת) זה יהיה כך.
לנו, ליהודים (וגם לסינים, קמבודים, בנגלדשים, בהאים, פרסים, כורדים ובטח לעוד כמה דתות ועמים, שיש להם ראש שנה משלהם והם לא ממש מסתמכים על לידת יהושע) קל יותר.
למה? כי נגיד שהבטחנו לעצמנו משהו בראשון לינואר ולא כל-כך הצליח לנו, תמיד נוכל לעבור לתכנית B בראשון לתשרי, מה שמכפיל לנו את האפשרות להצליח (או לעבוד על עצמנו, תלוי איך מסתכלים על זה)
אני לקחתי החלטה אחת לפני כמה שנים, פשוטה, לא מתיימרת, לא הכי קלה, לא שנתית, לא חצי שנתית, לא החלטה של יום הולדת החלטה של כל יום:
לנצח מחר את ה"אני" של היום Misora Hibari
מי שמכיר מעט את התרבות היפנית יודע כי קיימת בה האמונה כי לא חשוב מה אנו עושים בחיים, גם אם נעשה כל חיינו את אותו הדבר תמיד נוכל להשתפר עוד ועוד כל יום.
לנצח מחר את ה"אני" של היום
משפט זה היה המוטו של השחקנית היפנית האגדית מיסורה היבארי ( Misora Hibari).
להבנתי, הוא מסכם בתוכו מספר אמירות:
א. אינני מושלמת.
ב. אני יכולה להשתפר.
ג. השיפור הוא אישי ונמדד יחסית לעצמי.
ד. כל עוד אני במסלול כללי של שיפור, גם אם קטן, אני בכיוון.
יש שיאמרו (אבל אני, מה אכפת לי אני) "יופי זאת, עושה לעצמה חיים קלים". אז זהו, שלא.
בסוף כל יום אני מבטיחה לעצמי שמחר אהיה טובה יותר מאשר היום ואני צריכה לעמוד בהבטחה הזאת -ומי כמונו יודע שלהפר הבטחות לעצמנו זה הרי הכי קל שבעולם.
אני גם צריכה להזכיר לעצמי שאני לא מושלמת, לא בקטע של "אוקי אני לא מושלמת אז מותר לי לטעות, לפשל, לאכזב, לאחר" יותר בקטע של סלחנות על רגשות אשם, על תחושת החובה לרצות, על הפחד שיתאכזבו ממני או יכעסו עלי, ובעיקר על הרצון, הבלתי נשלט, להיות מושלמת.
אבל....... זה שאני לא מושלמת ולעולם לא אהיה כזאת (תודה לאל ) זה עדיין לא אומר שלא אוכל להשתפר.
אני למשל? בימים אלו של הקורונה והסגר אני מבלה הרבה יותר עם הבן שלי (כל שיעול או התעטשות המפקד שולח אותו הביתה לאימא.) היו לי 20 שנה להיות אימא מספיק טובה ועדיין כל יום שאני איתו אני משפרת את האימהות שלי, את היחסים בננו, את התקשורת בננו, את אהבה בננו, ועדיין כרגע הוא ממש כועס עלי...
וכמובן שהכל ביחס לעצמי, אך ורק לעצמי - כי?
כי מה בעצם הטעם לנסות להיות טובים יותר ביחס לאנשים אחרים? אמהות אחרות, בנות זוג אחרות, מעצבות אחרות, בעלות עסק אחרות, נשים אחרות ?
מה הטעם להכנס לאינסטגרם של מישהי אחרת לרייר ולהגיד "אני רוצה ככה " הרי היא לא אני, זה באמת נשמע לכם הגיוני לנסות להיות טובה יותר ממישהי אחרת? הללווווווו -תתחילו עם עצמכן ובואו נדבר עוד שנה.
אני באמת מאמינה שאם אני במסלול כללי של שיפור ,אפילו פיצפוני, אני בדרך הנכונה, אבל חייבת גם להוסיף : גם אם יש יום או שבוע ואפילו חודש, שבו אתם מדשדשים במקום , זה בסדר,תנו לעצמכם לפעמים קצת לנוח, גם שיפור קטן כול לעייף.
בקיצור? איך אומרים S&B הכל בסדר או בשפת המקור tudo bem
טוב, חייבת סיכום קטן והוא באמת קטן כי בתכלס השנה שלי ומין הסתם של עוד רבים, הסתיימה בערך במרץ.
MY INSTAGRAM HALF YEAR
השנה התחילה, כמו כל שנה ביום הולדתה
של בתי הבכורה - שחגגה 23 קייצים מאז אותו לילה מלא צירים בתל השומר. ( דרך אגב השנה היא שוב חגגה 23 כי לטענתה "שנת קורונה לא נספרת"
לאחר מכן - מגיע הציטוט
(של קוקו שאנל עם חוכמת החיים המדהימה שלה - ממליצה לראות את אחד מהסרטים שנעשו על חייה)
באוקטובר התחלנו להתארגן לקראת ארוע "בתים מבפנים חיפה" חובבי העיצוב, אדריכלות וסיורים בודאי מכירים את הארוע הזה שמתקיים שנים רבות בתל-אביב וירושלים.
לפני שנתיים זכה העולם, וגם חיפה נכנסה לארוע. (באיחור אופנתי של 28 שנים) "בתים מבפנים" הוא ארגון עולמי שהחל להתקיים בלונדון ב 1992. תוכלו לקרוא פה על הארגון ועל הארועים המתרחשים בכל העולם.
ההשתתפות בארוע, מבחינתי, היתה ציון דרך:
ה TO DO LIST שלי כמעצבת כלל השתתפות בארוע זה שהצליח להתפספס לי כל שנה, בין אם בגלל שפרויקט לא היה גמור או בין אם הלקוחות שלי לא רצו להשתתף בפרויקט .
השנה זה קרה, בבית שלי הפרטי.
חויה מרגשת ומוזרה מעט, קשה לי עם פתיחת הבית הפרטי שלי לאנשים, בעיקר כשהוא הופך, בעצם, להיות מוזיאון ליומיים .
במסגרת מה שכתבתי קודם על השיפור היומיומי? זה בהחלט היה חלק מהתהליך.
דצמבר הגיע.
לדעתי קורונה היתה עדיין רק בירה .
אני מדמיינת את החיים כסרט אסונות הוליוודי : כל הצופים רואים את משק כנפי העטלף בסין, יודעים למה הוא יגרום ואנחנו בכל העולם חיים כאילו אין מחר ( קצת ציני אבל נכון)
ואני? אני טסתי באותו חודש לחגוג את חג המולד בליסבון בירת פורטוגל.
שבוע שלם של שיטוטים בעיר היפיפה הזאת (מזל שאני מתגורת בחיפה, כי עליות זה שם המשחק בעיר הזאת) גשם 24\7. מסעדות.שופינג וכל אתרי הצילום האינסטגרמים הכי לוהטים בעיר.
שהינו ביחידת AB&B שאני רוצה להמליץ עליה בחום, לא בגלל שהיא היתה מושלמת (זוכרים? מושלמת זה לא אנחנו) אבל היתה בה תחושה של בית. גילתי במשך השנים שיש לי חוש מעולה לצוד את יחידות הAB&B הכי שוות שיש, בתקציבים הכי שווים שיש.
טיפ על הדרך : כשאני מחפשץ מקום לשהות בו בחו"ל אני מחפשת כמה יחידות נופש או בית מלון שאני מתלהבת מהם ורק אחר כך אני בודקת את האזורים בהם הם ממוקמים. כך יוצא שבדרך כלל יוצא לי גם לשהות בשכונות שעדיין לא מפוצצות תיריים אבל מלאות טרנד וכריזמה מקומית.
קחו בחשבון שהמסעדה...ממממ...איך לומר, פלצנית בדרכן של מסעדות ישראליות. אי אפשר להזמין מקום, היא קטנה וצפופה. וכל מה שמגישים בה זה דבר אחד ....סביצ'ה. אבל וואוו איזו סביצ'ה. יאללה לכו וספרו לי איך היה.
חזרנו לארץ על מנת להמשיך את חגיגות השנה החדשה בחג כל החגים בעירי האהובה חיפה
אני לא באמת מרגישה צורך להכיר לכם את חג כל החגים בחיפה. כי בטח אין פה אף אחד שלא יצא לו להיות פה לפחות פעם אחת.
אז במקום אני אמליץ לכם על ארוע שקורה ממש בימים אלו. (קרי חגי תשרי 2020 -סגר 2 למניין הקורונה)
פסטיבל הסרטים הבין לאומי.
ינואר, חורף וגשם וסערות וברקים ורעמים, הים סער ואיתן שלי היה בן 20. שמועות על הוירוס המסתורי התחילו להגיע לפה. אבל, סין...כאילו...דא...זה נורא רחוק לא? וחוץ מזה אנחנו לא אוכלים פה מרק עטלפים או ערפדים או מה שזה לא יהיה שהסינים אכלו.
בפברואר הקורונה כבר היתה ידועה ומדוברת אך עדיין לא יצאה מגבולות 4 מדינות בעולם.
היה ברור שהיא לא תגיע לישראל, אנחנו הרי העם הנבחר.
בסוף פברואר טסתי לשבוע לברלין, לבד, כרטיסי הטיסה הוזמנו כמה חודשים מראש.
ככל שהתקדם מועד הטיסה הייתי בלחץ נוראי, לא מספיק שאני טסה לגרמניה, היתכן שבסימן נוראי של סגירת מעגל גם לא אשוב משם???
לאחר התלבטויות קשות ומזוודה שהכילה בעיקר חומרי חיטוי טסתי לברלין, באחת הטיסות הראשונות בהם חוייבנו לעטות מסיכה.
חזרתי לארץ לפנות בוקר ונפלתי שדודה על המיטה , התעוררתי על מנת לגלות שגרמניה נכנסה למדינות שמצריכות בידוד.
מזל טוב מרב -נולד לך בידוד
בתקוה שעד שתהינה לי נכדות, כבר לא תהייה קורונה. תמיד אוכל להשוויץ שהייתי מראשונות המבודדות .
לא אשאיר אתכם בלי איזו המלצה או שתיים על ברלין.
(מדחיקה את הקנס שקבלתי ביום האחרון שלי שם: אחרי שהקפדתי כמו יקית אמיתית לכרטס כל נסיעה שלי ברכבת התחתית באפליקציה, דוקא ביום האחרון בנסיעה האחרונה, מסתבר ששלמתי על נסיעה של 4 תחנות ונסעתי רחמנא לצלן 5 תחנות וכמובן שדוד מרפי סידר לי כרטיסן עצום ממדים.
לכו תגידי לכרטיסן שאתם גרים ברחוב הס וכשהוא לא מבין -תצעקו הס הס - וכולם יסתכלו עליכם סיפור שקרה באמת)
אז קודם כל המלצה על המלון, לא שהוא היה מושלם, אבל אנחנו לא בקטע של שלמות, נכון? \אני שהיתי במלון דירות בשכונת שרלוטסברג
המיקום הוא הכי נוח שאפשר, סופרסל צמוד, חנות בגדי יד 2 ממול, מרכז קניות מקומי במרחק הליכה ולפחות 2 קוי רכבת תחתית מהמרכזים בעיר ממש במרחק של 10 שניות. (מי שבקטע של לעשות כושר אחרי יום של הליכות -יש בבנין גם סניף של הולמספלייס)
מי שמכיר את ברלין יודע שזאת לא אחת מהשכונות המתוירות או המאגניבות בעיר, אבל זאת אני, תמיד אעדיף לחזור לישון במקום שמרגיש יותר בית ובבוקר לקום ולחזור להיות תיירת.
המקלחת שהיא גורם חשוב ישר לאחר המיטה, היתה מעולה - רק לכל הרוחות אנשים שימו מדף במקלחון שאוכל להניח עליו את השמפו,מרכך,סבון. המיטה גם היתה מעולה והחברותא בכלל מושלמת.בחדרים יש מטבחון שגודלו ( הקטן) מטעה, הוא מצויד בהכל ומי שבטע של בישולים, אפשר להרים שם ארוחות גורמה. אני בעיקר השתמשתי במקרר ובמכונת האספרסו. ( המלצה חמה -אם אתם צרכני קפה כמוני, רכשו קפסולות בסופר הסמוך -לא רואה סיבה לשלם על קפסולה אחת 4 יורו בבית המלון עצמו.
וכעת להמלצות המהירות:
בית קפה שלא כדי לוותר עליו (ממוקמת בו גם חנות שווה במיוחד)
במוזיאון עצמו, חוץ מהתערוכה הקבועה של הלמוט ניוטן יש כמובן גם תערוכות מתחלפות.
אוהבים פינקייק? לא לותר על המקום הזה.
שמתי פה צילום מהתערוכה שאני הייתי בה, כמובן שיש עוד הרבה תערוכות.
עוד בית קפה ממש שווה
גלרייה שמציגה בעיקר אומנות אורבנית, אני הגעתי במיוחד לתערוכה שבה הצגו "BROKEN FINGES הישראלים.
וזהו שאר השנה עברה עלי בריחוק פיזי, חברתי, עירפול חושים אחד גדול.
THE END